
יסוד הקבוצה 
הקבוצה נוסדה בשיקגו, על ידי פועל פלדה לשעבר בשם בן קרטר, אשר שינה את שמו לבן-עמי בן ישראל עם הגעתו לישראל ב-1969. הרקע להקמת הקבוצה היה תחושת הזדהות שחשו נוצרים אדוקים מהציבור האפרו-אמריקאי עם סיפור יציאת מצרים של בני ישראל
קרטר טען כי שינוי שמו נבע מכך שהמלאך גבריאל נגלה אליו ואמר לו שהאפרו אמריקנים הם צאצאי עבדים מצאצאי עשרת השבטים. עם השנים פיתחו חברי הקבוצה תפיסה לפיה בני ישראל האמיתיים הם בני הגזע השחור, שגלו למערב אפריקה לאחר חורבן בית שני והבלו לאמריקה במסגרת סחר העבדים האטלנטי
הגעה לישראל
קבוצה של כושים עבריים, שמנתה 34 נפשות בשש משפחות, הגיעה לישראל בדצמבר 1969 בלא תיאום בכרטיסי טיסה שרכשו באופן עצמאי. השלטונות בישראל החליטו לתת להם אשרות זמניות ומשרד הקליטה מסר להם עשר דירות לעולים בדימונה, על סמך ההנחה שבכוונת חברי הקבוצה להתגייר. במרץ 1970 הגיעה קבוצה שלישית, של 49 נפשות, בתוכה הגיע המנהיג בן-עמי בן ישראל. בשלב זה הודיע מנהיג הקבוצה שאין בכוונתם להתגייר ולקבל את חוקי ההלכה המקובלים, במקום המנהגים שלהם. בעקבות זאת, פנה רבה של דימונה ורבנים אחרים שניסו לקרב את בני הקבוצה, למשרד הפנים ובקשו שלא יקלטו יותר חברים של הקבוצה בישראל והמוסדות הפסיקו לסייע להם
משרד הפנים הפסיק להאריך את אשרות השהייה של חברי הקבוצה, אולם לא נקט בתחילה צעדים נגד אלו שאשרת השהייה שלהם פגהבנמל התעופה בחנו הרשויות באופן מדוקדק קבוצות של שחורים שהגיעו מארצות הברית כדי למנוע כניסת חברים נוספים בקבוצהחברי הקבוצה שזוהו בנמל התעופה נשלחו חזרה לארצות הבריתאולם חלקם הצליחו בכל זאת להיכנס ולהגדיל את מספר חברי הקבוצה בישראל עם הזמן שהגיעו החלו להתנגד לגירושם, בין השאר על ידי השמדת מסמכיהם מארצות הברית או ויתור על אזרחותם האמריקנית, במשך השנים גם גורשו מספר משפחות מהקבוצה שאשרות השהייה שלהם פגו
המגורים בדימונה
לקראת סוף 1971 עלו בדימונה טענות כנגד הקבוצה. נטען שחלק מחברי הקבוצה אינם עובדים לפרנסתם, שהצטרפו אליהם תיירים נוספים ללא אישורי שהייה שהעלו את הצפיפות בדירות וכן שהם נוהגים בפוליגמיהכן עלו מצד שכנים תלונות על לכלוך, רעש והעלמות חפצים. הרב מאיר כהנא אף טען שהם אנטישמיםמנגד, היו שיצאו נגד הטענות וטענו שהיא אינה מבוססת. חברי הקבוצה ניהלו בתי ספר משל עצמם, לא נרשמו בשלטונות ולא היה מעקב מסודר בישראל אחר מספרם.
בשנת 1974 נמסר שיש בישראל כ-500 נפשות מהקבוצה, המשתייכות לכ-100 משפחות: 50 בדימונה מצפה רמון 30 -ו ו-20 בערד. חברי הקבוצה ביקשו שיוקם עבורם יישוב משלהם בערבה
בשנים 1979-1980 בחנה ועדה בראשות חה"כ דוד גלס, בה היו חברים גם צבי צילקר, אריה מאיר וזאב קצנלבוגן, את סוגיית העבריים מדימונה והמליצה לתת להם מעמד של תושבי קבע בישראל ולהקים עבורם יישוב מיוחד.
בסוף שנת 1980 הושכר מרכז הקליטה הנטוש של דימונה לחברי הקבוצה ששיפצו אותו ורבים מחברי הקבוצה עברו להתגורר בו .
בשנת 1985, בעקבות מעצר מספר חברים בכת באשמת גניבה וזיוף, החלה ישראל לנסות לגרש את חברי הכת בארצות הברית
הסדרה בישראל
בשנת 1990 הגיעה הקבוצה להסכמה עם הממשלה לפיה יזכו חבריה באשרות תייר עם רישיון עבודה. ב1991 ניתן לחברי הקבוצה מעמד של תושב ארעי לפרק זמן של חמש שנים, שחודש לשלוש שנים נוספות ב1995. בסוף 2002 הוציא מינהל מקרקעי ישראל מכרז לבניית שכונה לחברי הקבוצה במזרח דימונה. בסוף 2003 העניק משרד הפנים, בהובלת השר אברהם פורז, לחברי הקבוצה מעמד של תושב קבע. בשנת 2006 הוכרה הקהילה בדימונה כקיבוץ עירוני.
בשנת 2004, למרות נטייתם הפציפיסטית, החלו בני הקבוצה לשרת בצה"ל, ומאז רבים מבני העדה שרתו בצה"ל, כולל כמה ששרתו בתפקידים קרביים